יורד לרחוב וקולט שהקטנוע עומד בזווית אחרת מאיך שאני מחנה אותו בד"כ. מחסיר פעימה, מתקרב בחשש ו ...הבני אלף זונות... שברו, תלשו, עקרו ... גנבו !!!
קניתי אותו לפני כמה שבועות, אפילו לא הספקתי להגיע ל- 500 הקילומטרים הנדרשים לטיפול של אחרי ההרצה.
את האמת, כשאני חושב על זה עכשיו [עדיין נסער], מרגע הקניה קיננה בי תחושה של מתי זה יקרה ? אבל מדחיקים אותה, את התחושה המגעילה הזו, שלו תפריע לשגרה.
יש לי היסטוריה איתם, עם הבני אלף זונות האלה, כבר גנבו לי קטנוע, ובפעם אחרת פרקו חלקים. הנה הם ניצחו אותי בעוד סיבוב, ואני שונא להפסיד.
ועוד יותר שונא וממש לא בא לי להתעסק בסבך הבירוקרטיה. להשיג את חברת הביטוח לקח לי איזה שעה, ואח"כ טירטרו אותי בין מחלקות ופקידים תוך המתנה עם מוזיקה מעצבנת.
והשכנה הזקנה והמעצבנת שהקטנוע חונה מתחת לחלון שלה, לא שמעה את רעשי שבירת ותלישת הפלסטיקה ?
אך כמה הייתי רוצה לתפוס את החארות האלה ...
ועם תחושת ההפסד הצורבת הזו מתחיל לו עוד יום ...
הקטנוע יתוקן במיטב כספי או כספנו תלוי מה יעריכו במוסך ומה יאשר השמאי, ויתחיל לו סיבוב חדש.
עם כל הצער שבדבר, כנראה שהרעים ימשיכו לנצח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה